שמעתי הסבר שכוונת האמהות הייתה כזו:
הילד הינו "תוצר" שניתן לראותו כמורכב מהחלקים הבאים: רבע גנים של אבא רבע גנים של אמא, רבע חינוך של אבא ועוד רבע חינוך של האמא.
מה קורה כשהאמא לא יכולה לתת את מכסת הרבע של הגנים (עקרה) ניתן להשתמש בשפחה שהיא תתן את החלק הגנטי של האם ואילו כאשר יתחנך הילד על ברכי הגבירה יצא שיש בו שלשה חלקים של האבא והאמא וחלק אחד בלבד של השפחה שהולידתו אם נבין שהחלק של החינוך משמעותי יותר מאשר החלק הגנטי יוצא שחלקה של ה"אמא" בילד גדול יותר משל המולידה.
הבעיה כמובן מתקיימת כאשר ה"שפחה" מנסה להמשיך ולהיות משמעותית בחיי הילד ובחינוכו, דבר זה קרה בסיפור של ישמעאל וע"כ נכשל הפתרון שיזמה שרה, אצל רחל ולאה לא היו בעיות כאלה וע"כ בניהן מיוחסות לגמרי למשפחה (ייתכן משום שהערכים שחינכו אליהם בלהה וזלפה היו זהים לחינוך של לאה ורחל עצמן)
לאחר ההבנה דלעיל נוכל להבין הדין המובא במשנתינו והיוצא ממנה:
מתני' לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א''כ יש לו בנים ב''ש אומרים שני זכרים וב''ה אומרים זכר ונקבה שנאמר {בראשית ה-ב} זכר ונקבה בראם.
לקמן נראה שגם אם הוליד האיש 50 נכדים אבל כולם יצאו רק מבן אחד הרי שלא קיים מצוות פר"ו בעוד שמי שהוליד בן ובת (או שני בנים לב"ש) ולהם לכ"א רק ילד אחד קיים המצווה, ולכאו' תמוה כיצד 50 נכדים לא פטרוהו ושני נכדים פטרוהו?

ולאמור לעיל אפשר לתרץ שכאשר מוליד האב בן ובת הרי שיכול להעביר להם את כל המטען ה"רוחני" וה"גנטי" שקיבל בעצמו ושיכללו, כך הבן הראשון כולל בתוכו 50% מאביו (בד"כ הצד הזכרי שלו) והבת מעבירה הלאה את ה50% הנותרים והרי שיש לו קיום שלם לחייו גם לאחר מותו ושייך לומר עליו ש"מורשתו פרה ורבה" אולם אותו שהוליד רק ילד אחד הרי שהגם שיש ממנו המון צאצאים הרי שאין בהם יכולת להפרות כל מרשתו של הסב וע"כ חסר בקיום המצווה.