וטבילה בשבת לא, דקא מתקן גברא

בפשטות נראה מסוגיה זו שגוי סתם נחשב "מקולקל" ורק לאחר גיורו נקרא "מתוקן" וע"כ אסור לטובלו בשבת מצד ה"תיקון" שנעשה במעשה זה.
אומנם בפשטות לא מצאנו דעה שיש פגם בגוי שהינו מקיים כל מצוותיו ולא מצאנו צורך או ייעוד עתידי שכל הגויים יתוקנו להיות בדרגת ישראל וא"כ קשה מה תיקון הוא שאוסר הגוי מלטבול לגרותו בשבת?

והנה הרמב"ם והשו"ע בעיקבותיו נימקו דין זה אחרת מגמרתנו:
"הוֹאִיל וּטְבִילַת גֵּר צָרִיךְ בֵּית דִּין שֶׁל ג', אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאִם טָבַל, הֲרֵי זֶה גֵּר."
היינו שהבעיה היא שיש כאן דין ולא דנים בשבת.
הפרשנים הסבירו שיטת הרמב"ם בכך שלו אכן האיסור היה רק מטעם "מתקן גברא" הרי שלהלכה פסקנו שמותר לטבול מטומאתו בשבת, ואע"פ שניתקן בכך, מצד ש"אדם נראה כמיקר" ולכן הנימוק המופיע בגמרא אינו נכון להלכה. מיהו יש נימוק אחר (דין) ובגללו הדין נשאר שווה לאסור.
אומנם לפ"ז גם הרמב"ם עדיין יכול לסבור שאכן יש "תיקון" לגוי בגרותו וקשה עדיין שאלתנו דלעיל.
ע"כ נ"ל לתרץ שתי השאלות (של הרמב"ם ושלי) בדרך הבאה:
ה"תיקון" שכאן אין משמעותו "שיפור ממצב נחות למצב יותר מתוקן של אותו דבר" אלא המשמעות כאן הינה שיש כאן "יצירת דבר חדש בשבת" כלומר שלא שהגוי נהיה מתוקן יותר ע"י הטבילה אלא שהטבילה יוצרת צורה חדשה של יהודי שלא היה קודם. וכעין התרוץ לכך שמצד אחד הלכה כב"ה שאין בניין וסתירה בכלים ובכ"ז יש הרבה איסורים מצד "מתקן כלי"? שתרצו שאין לב"ה תיקון בכלי קיים אך מודים לאסור "תיקון כלי" מחדש ברמה של "פנים חדשות באו לכאן", תיקון לא אסור יצירה אסורה.
ממילא לא שייך כאן סברת"אדם נראה כמיקר" שהרי מה שנראה לעיננו זה שנכנס גוי ויצא יהודי וא"א כלל לפטור זאת ב"נכנס ויצא אותו דבר ורק הטומאה הלא נראת סרה ממנו"
ממילא גם שאלתי אינה שאלה שהרי אין כוונת הגמ' שהגוי מקולקל כ"ע לא התגייר אלא שגוי "צדיק" אכן מתוקן הוא אך אסור לטבול בשבת בגלל יצירת יצירה חדשה.