לא נכתב בגמרא מהי בדיוק לקותו הנפשית של בר שטיא, ברם הניסיון הרפואי מורה שתופעת הפזרנות החסרת גבולות, הקניה והמכירה של חפצים ומתנות בלי צורך וסיבה, אופיינית ללקות המחלה הדו-קוטבית ( מאניה-דפרסיה ), למצב ה'מאניה'. ברם חילופי מצב הרוח וההתנהגות אינם תמיד צפויים, ולכן קשה לעתים לקבוע אם מעשה שעשה הלוקה בהפרעה זו, נעשה בהשפעת מצב זה או בלי קשר לכך.
נראה אפוא שהתיאור בגמרא מתאים ללקות זו.