בסוגיית היום דנים ב'שקרים קטנים' של עמי הארץ.
האם קל הדבר בעיני עמי הארצות לשקר מפני שנדמה להם שהשקר 'קטן' וזניח (מין 'חצי שיעור' של שקר ) או מפני שנדמה להם שהדבר אפילו מותר 'מפני דרכי שלום', כלומר שסבורים הם שכאשר יש תועלת בדבר ונוחות, מביא הדבר לשלום בין הבריות ( וכך למשל מונעים הם לדעתם את איבת החברים כלפיהם )?
בדידי הוה עובדה : אשה התקשרה כדי לבקש 'אישור מחלה' ליום יומיים ( סיק בלעז ), וכששאלתי אותה מה היה לה, ענתה שבאמת לא היתה חולה אלא שהיו לה 'סידורים', וכשאמרתי לה שאישור נועד לימי מחלה באמת, אמרה לי שהרי יכלה לומר לי מראש שהיתה חולה בדבר מה ולא הייתי יודע שלא כך היו הדברים, אז מה זה משנה...והרי היא ישרה וגלויה אתי והאם לא מגיע לה בגלל 'ישרותה' את האישור ? !
והרי אף אני היודע שחלק גדול אם לא רוב בקשות אישורי המחלה אינם בגלל בעיות רפואיות אמיתיות...( ואם כן בעיניה מדובר ב'שקר קטן וזניח' ומטעמי נוחות, ובלאו הכי אין הוא מזיק לאיש ).
( עם הארץ חושב לעצמו, ומה בכך שאטבול מיד ולא לאחר ספירת ימים, הקב"ה ימחל...
ומה שאנו אומרים שהקב"ה אינו וותרן, וכי מדוע שלא יוותר - אם גם החבר מוותר מפני דרכי שלום, וכי הקב"ה קפדן יותר מהחבר ? )