במסכת חגיגה בדף ד׳ עמוד ב'
דיבור המתחיל הערל והטמא פטורין מן הראייה

ונשאלת השאלה כיצד מרבה רבי עקיבא את הערל כטמא
ומה הסימוכין שלו מן המילה איש לרבות דווקא את הערל?
הרי אפשר תוך הכפילות איש איש לרבות כל דבר?

ובמילים אחרות:
וקצת תמוה לי איזו מן הוכחה זו? לגבי טמא עוד אפשר להבין
שהרי צרוע וזב הם בבחינת טמאים, סוגים שונים של טומאה
אבל ערל אינו טומאה, והיכן מצאנו איש לגבי ערל?
כדי להשוות מן הכפילות איש איש לגבי ערל?

כל טוב ואיחולי שנה טובה
ממבצרי אברהם.

כתובות אינטרנט נלוות:
ובפרוש עוז והדר
ובגמרא עצמה