והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו מאי רעות וצרות אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא ושמואל אמר זה הממציא לו מעות לעני בשעת דוחקו אמר רבא היינו דאמרי אינשי זוזא לעללא לא שכיחא לתליתא שכיח

רש"י:
זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו. אלעיל קאי אם טוב ואם רע הרגיל להמציא צדקתו לעני בשעת דוחקו ולא קודם שעת הדחק שיכול לבקש מזונותיו ולקנותן בשעת הזול:
לעללא. לקנות התבואה דמתרגם ועללת ארעא (ויקרא כה): לתליתא. להפסד ולאיבוד כך שמעתי ולי נראה לקנות בשעת הדחק מזון שהוא תולה בסלו כדאמר מר (פסחים דף קיא:) תלא סילתא תלא מזוני תלאי בביתא קשה לעניותא:

תוס':
"...ועוד דנקט הש''ס מילתא דלא שכיח לתלות הלחם דאמר בערבי פסחים (דף קיא: ושם) תלאי בביתא קשי לעניותא ומפרש ר''ת צרות רבות ורעות זהו הממציא מעות לעני בשעת דוחקו כגון שתפסו המושל ובא זה ואמר לו שילוה לו מעות על קרקעותיו ואם לא היה זה בא המושל היה מיקל בפדיונו לפי שהוא דחוק ועני זוזי לעללתא לא שכיח אם היה רוצה לקנות תבואה להאכילו לביתו אין מוציאין לו מעות לתליתא כמו תלא וזבין (ב''ב דף מז:) כשדוחקין אותו למכור משלו לתלותו כדי שיפדה עצמו"

הקשיים בפירש"י מבוארים בתוס', הקושי בדברי ר"ת הינו בחוסר הבהירות כיצד נכנסים דבריו בדברי רבא.

נ"ל להציע הסבר שמשתמש בתרגומו של התוס' אך בשימוש אחר מעט:
תליתא הינו כ"תליוה וזבין" כלומר שתולים האנסים אחד כדי שימכור נכסיו.
לפ"ז משמעות הביטוי שאמר רבא הינו כזה:
"זוז אחד להאכיל העני לא מצוי אך לאדם תלוי (לצורך קבורתו ותכריכיו) מצוי" כלומר כשיש צרה קשה ביותר שהאדם כבר מת, אז מתגלה שיש את הזוז שיכול היה להציל חייו. וזו כוונת הפס' "צרות רבות ורעות" שהצרה כ"כ רעה שאין הפתרון שהיה יכול להועיל לצרה "טובה" מועיל לה עוד.