תני רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק''ו

הבנתי מכך שישנו דין מודה במקצת,והוא חייב להשבע על השאר,במקרה הזה לדוגמא,50 זוז שאינו חייב לחבירו-על זה הוא צריך להשבע.זהו דין מודה במקצת הטענה,בין אם בעדים ובין אם בהודאת פיו ללא עדים,חייב שבועה על השאר.

ותנא תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא וקתני ישבע מאי שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדי' מק''ו

אני מבין מהטקסט שגם כאן יש עניין שבועה.מה שלא מסתדר לי עם דף ב' עמוד א',על המקרה ששניים רוכבים על גבי בהמה,שם רשום שאם הם מודים או שיש עדים חולקים בלא שבועה-להלן הטקסט המקורי מדף ב' עמוד א'-

היו שנים רוכבין על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו בזמן שהם מודים או שיש להן עדים חולקין בלא שבועה.


אם מישהו יוכל לעזור ולעשות סדר בדברים,כי אני כבר די מתוסכל מכל הסיפור המתוסבך הזה.

תודה רבה למי שעוזר,גיא.