ת''ר כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור''ע.
אמר להם ר' טרפון: דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו! אמר ר''ע ואני אחרון

באזהרתו של ר' טרפון צריך להבין מה הקשר בין חכמתו של ר"י ובקיאותו באגדות לבין האזהרה ש"אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו", וכן צריך להבין את תשובת ר"ע לאזהרה שהוא "אחרון"?

נ"ל לבאר כך:
הזהיר ר"ט את חבריו שר' ישמעאל בקי בכל המדרשים והאגדות וכן חכם הוא ללמוד מכל דיבור את מלא המוסר היוצא ממנו, ע"כ צריך שיזהרו החכמים ש"לא יכנסו דבריו של ראשון בכלל דברי חברו הקודם לו בניחום" כיוון שיהיה בכך לֵאוּת לר"י שמסבירים לו אותו דבר כמה פעמים, ואף יש בכך פגיעה בכבודו שחושבים שלא הבין דברי חכם ראשון לאשורם וזקוק לביאור נוסף.
למשמע האזהרה התברר ש"עדיף" להיות ראשון והכי "מסוכן" להיות אחרון כיוון שכל מנחם יצטרך למצוא דבר חדש שלא נרמז כלל מקודמו וקודמיו בדורות שהיו (ר"י כמובן היה בקיא בכל דברי החכמים הקדמונים)
לשמע אתגר זה נענע ר"ע וקיבל על עצמו "להיות אחרון" כיוון שסמך על כוח החידוש שבו שימצא נחמה שלא נאמרה מעולם.
נראה ש"חידושו" היה שלמד הק"ו מ"רשע" מפורסם של התנ"ך, ק"ו זה לא יוכל ר"י לדחות במחשבתו שמא "המעשה אחד טוב" של נדב ואביהו, אביה וצדקיה, היו גדולים במעלה ולכן לא מוכיחים על בניו.