גמ':
תנו רבנן מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל איני והא תני בר קפרא אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל ברוכי הוא דלא מברכין הא אתויי מייתי' לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין:
בפשט מסקנת הגמ' היא שבבית האבל לא מביאים כלל בשמים ואילו בבית מנחמים מביאים אך לא מברכים.
הדברים מאד קשים להבנה:
א: מהו החילוק בין "בית אבל ל"בית מנחמים"?
ב: למה בבית מנחמים לא מברכים ברכת ההנאה על הבשמים, וא"ת שלא נאה להנות שם שלא יביאו כלל הבשמים וכן מה הדין בברכת הפרות ושאר ברכות הנהנין וכי יעלה על הדעת שלא יברכום?!?
אומנם בשו"ע הכריע כך:
בבית שהמת שם מביאים בשמים להעביר ריח הזוהמא ואז לא מברכים, כי זה דין בברכת הריח שלא מברכים על ריח שניתן להעביר זוהמא בלבד.
בבית שאין שם מת ורק יושבים שם האבלים והמנחמים, כלל לא מביאים בשמים (וממילא לא מברכים)