אמר רב יוסף ת''ש כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושימשו מטותיהן
ממתי ולמה נודו?
יבמות עא ב- עב א:
ובמדבר מאי טעמא לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית מאי טעמא איבעית אימא משום דנזופים הוו ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד א"ר פפא הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה והאידנא דדשו בה רבים (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה':
רש"י:
איבעית אימא משום דנזופים היו - ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה:
תוס':
נזופין היו. אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם:

שאלה: אם בימנו (וכבר בימי הגמרא היה כך) לא חוששים כלל למילה עם רוח צפונית דווקא, למה מנע הדבר את ישראל מקיום מצווה חשובה זו במדבר וכן "חולשת הדרך" אינה סיבה מספקת שהרי היו חניות שחנו לכמה שנים?

שמעתי ממו"ר שההסבר לכך שלא מלו ישראל כל אותם 40 שנה במדבר הינו שהיו נזופים למקום וכתוצאה מכך לא היה רוח צפונית, אך הסיבה לכך שלא מלו הינה עצם העובדה שהיו מנודים ונזופים למקום, היינו הסיבה היא שהיו נזופים והסימן לכך הוא שלא היה רוח צפונית.
אם מבינים שהמילה אמורה ליצור ברית וקשר עם ה' הרי שמובן שהיו ישראל מופקעים מהיכולת לבצע את ברית המילה כל אותו הזמן ואע"פ שמבחינה טכנית יכלו לקיים את החיתוך עצמו לא עשו זאת כיוון שלא היה נעשה בכך ברית, רק בהתחדש הברית עם ה' בערבות מואב חזרה האפשרות לקיים הברית וממילא מל יהושע את העם מיד לאחר הכניסה לארץ.