יג.

א. דאיתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן. כמה מוסר השכל יש בזה. בני הדור בטוחים שהעיקשות של מרדכי הביאה על ראשם את הצרה הזו. וחז"ל מגלים לנו שהצרה באה דוקא בגלל שהם השתחוו לצלם, ודוקא הוא במסירות נפשו לא להשתחוות הוא הגורם לביטול הגזירה, בצירוף תפילותיו וכו'. וד"ל.

ב. הכופר בע"ז נקרא יהודי. לא נתפרש היטב מדוע. וייתכן שיהודה על שם אודה את ה', והכופר בע"ז הרי הוא ממילא מודה בה'.

ג. פתח בדברי הימים. רש"י פירש דנקטיה הכא אגב יהודי. ויש להוסיף אגב מרדכי שנקרא בשמות רבים שכולן על שמו.

ד. שירד להם לישראל מן בימיו. הגר"א הגיה שהוריד תורה לישראל. כלומר קוראים לו ירד על שם שהוריד משהו, ולא יתכן משהו חשוב מתורה. ובכל זאת כידוע הגר"א לא הגיה בשל סברא בעלמא.

ה. שגלה מעצמו. יש בזה שבחו, שהיה כבר כל כך חשוב אז, מיושבי לשכת הגזית כדאיתא להלן, עד כדי שלא הכלילוהו בגזירה. ועוד שבחו שנתן עיניו וליבו להיות עם אחיו בצרה. ואפשר שזו אחת הסיבות שזכה להיות הגורם לגאולתן, כעין שמצינו אצל משה רבינו ע"ה.

ו. וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים. רש"י מביא שזה נאמר על הצדיקים שירדו לבבל. והנה אם נאמר שגם אסתר מגלות ירושלים, הרי השייכות אליה גדולה ביותר. אבל כמדומה שלא מצינו כל הכרח לזה.

ז. שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה. עי' מהרש"א שכוונתו שאולי כשיקבץ בתולות שנית ימצא לו אחרת ויניח לאסתר. ולו"ד אולי י"ל שאע"פ שמרדכי הוא מדריכה שלא לומר את עמה וכו', מ"מ אי אפשר שלא ליתן עצה הוגנת. (קצת כעין שכ' לעיל גבי עצת חכמי ישראל בענין הריגת ושתי).
יג:

ח. צניעות ברחל. לא נתברר היטב מדוע מסירת הסימנים היא צניעות. ורש"י כתב שלא יתפרסם שמסר סימנים. וצריך פירוש לפירושו. ובפרט שמבואר להדיא שמסרה כדי שלא תתבייש אחותה.

ט. צניעות בשאול. מצינו גם צניעות שנכנס במערה לפני ולפנים. ואפ' דמיירי כאן רק מצניעות הרוח ולא מצניעות הגוף. וגם צניעות דאסתר צ"ב, מה צניעות יש באי אמירת עמה ומולדתה.