.
בגמרא מסופר ש:
"קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא:
אם בהרת קודמת לשער לבן - טמא,
ואם שער לבן קודם לבהרת - טהור.
ספק, הקדוש ברוך הוא אומר: טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא.
ואמרי: מאן נוכח - נוכח רבה בר נחמני. דאמר רבה בר נחמני: אני יחיד בנגעים, אני יחיד באהלות. שדרו שליחא בתריה, לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה, מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה. אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני, סבר גונדא דפרשי הוא. אמר: תינח נפשיה דההוא גברא, ולא ימסר בידא דמלכותא. כי הוה קא ניחא נפשיה אמר: טהור, טהור".

הרמב"ם (טומאת צרעת ב/ט) פסק:
"ספק שיער לבן קדם ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא, ויראה לי שטומאתו בספק".

אז - איך זה שהרמב"ם פסק בניגוד לדעת הקב"ה ובניגוד לסיוע שהובא מרבה בר נחמני?