מכל סיפורי הצדיקים ונפלאותיהם המובאים בזה ?
א. אנחנו לא כאלה ואין כנראה סיכוי מעשי שנהיה, כמו שגם בדורם רוב הדור לא היה. סליחה שאני נשמע כקובע, אבל הסיפורים נשמעים טוב רק למשוגעים ( ואם יש מישהו בקוראים שחושב אחרת כדאי אולי שיתחיל להתייחס לעצמו כך ! ), לאנשים 'נורמליים' הסיפוריים נשמעים רעים מאד, רעים גם ביחס לקב"ה, וכביכול הוא בא עמם בטרוניה,
( מי שלא מאמין שיפנה ויספר אחד מהם לחילוני וישאל לדעתו על מה שכתוב כאן ) אלא שהם מרוב צדיקותם אינם מעלים בדעתם להתלונן ( בעצם אשתו של רבי חנינא ניסתה וראתה שתפסיד משכר עוה"ב וויתרה. זה אגב מוזר, הרי חשבנו שאינם עובדים על מנת לקבל פרס ומתברר שזה לא נכון ) !
נראה לומר שמבחינת עולמות הרוח העליונים, העולם הזה הוא עולם מדומיין הזוי ושקרי לגמרי.מי שרוצה להיות קשור לגמרי רק לעולמות רוחניים כאלו יכול, בתנאי שיוותר לגמרי על העולם הזה, וכל קשר גשמי - אפילו כל שהו - מזיק, לכן רק כשאין לצדיק שום הנאה ואפילו יש לו סבל מעצם הקשר לעולם הזה, רק אז הוא באמת 'צדיק גמור', אבל כאמור, זה ממש לא אנושי, ומתאים רק ל'משוגעים' המעטים שמוכנים להיות 'מלאכים' כאלה. מעניין מה גורם לאנשים להגיע למדרגות כאלו.
ב.אם הצדיקים 'חוסכים' לציבור תעניות וסבל מרובה, זה נוח מאד לציבור, אבל לא מוסיף תפילה ותשובה מצידם, להיפך,מה אם כן התועלת ( הרוחנית האמיתית ) לציבור מצדיקים כאלה ?
ג. מהללים אנו כל יום 'ה' אוהב צדיקים', בין פוקח עורים, זוקף כפופים שומר גרים ושאר מסכנים - אם כן במה הוא 'אוהבן', הרי עניים מרודים הם, מדוכאים בחוליים ( ע"ע נחום איש גמזו ) ומסכנים בחייהם בעולם הזה או לפחות במותם ( ע"ע רבי עקיבה ). האם כדי לזכות לכל השכר בעוה"ב חייבים לסבול בעוה"ז כ"כ ? זה שכר הצדיקות, וכי כ"כ רעים חיי העולם הזה הגשמי שלא די שאינם נהנים מהם אפילו באצבע קטנה עוד צריכים הצדיקים לסבול יסורים קשים כ"כ ?
מה רצו בזה חז"ל מאיתנו, הרי זה רק דוחה ולא גורם לנו לרצות להיות כמוהם ? ובבקשה, וגם אם זה מרגיז, לא תגובות כועסות או מתלהמות אלא ענייניות !