דברים ב כד':
קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה (כה) היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך (כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר (כז) אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול (כח) אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי...

הקב"ה מצווה את מרע"ה בציווי מפורש מאין כמותו להתחיל במצוות כיבוש הארץ ומצרף הבטחה שהכיבוש ייצר פחד ואימה בלב כל אויבי ישראל (כנראה למראה האות המופלא של עצירת החמה כמבואר אצלנו בגמרא).

כיצד מבצע משה את אותו ציווי מפורש?
(כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר (כז) אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול (כח) אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי..

מבקש כעני בפתח שיתנו לו במחילה רק לעבור והוא אף מוכן לשלם כסף עבור חסד גדול שכזה!

רבות נפלאתי על הסתירה הקשה שבין ציווי מפורש כ"כ (שלא משאיר בפשטות מקום לדרשות ופלפולים) לבין הביצוע שנראה כ"כ רחוק ממנו וגם לכאורה יש בו חוסר באמונה (אך לא צויין בחז"ל ככזה)?
וליישב התמיהה חשבתי (בזכות ש' פרס וחבורתו שבמעשיהם גילו לנו פשט זה) שגילה לנו כאן משה רבינו שיהודי הרוצה להתגרות מלחמה בגויים אין לו עצה בטוחה יותר מאשר "לדבר איתם שלום" שהרי ברגע שהם מזהים חולשה אצל ישראל שכביכול זקוקים לטובותם וחסדם מיד תגובתם היא "המה למלחמה" ויוצאים הם בכל חיילם להשמיד ולשדוד את ישראל, ואכן כך הווה ונטשו סיחון ועוג מבצריהם האדירים כי חשבו שישראל חלשים הם כיוון שמתחננים לשלום.

מובן אם כן שמתגלה כאן חוק בטבע הגויים- שא"א כלל לעשות שלום של שווים איתם אלא רק שלום של מנצח (ישראל) ומובס- הגוי.