אין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה: משום שבות מגלא לא תעשה סכינא


מי שיעיין ברי"ף, יראה שהוא קובע ההיפך; מום שבות - סכינא, ומשום לא תעשה - מגלא.
כמוהו נראה גם בפירוש הר"ן שם, ועל הדף שלנו - אצל רבינו חננאל.


ואף הרמב"ם החזיק כמוהם, שכך כתב בפירושו למשנתנו:

קד ד'כרנא לך אן יום טוב הו עשה ולא תעשה, לאן קולה שבתון מצות עשה, וקולה וכל מלאכה לא תעשו לא תעשה, ושופר מצות עשה פקט, ואלאצל ענדנא לא אתי עשה דחי לא תעשה ועשה. ודבר שהוא משום שבות, מת'ל אן יקטעה בסכין.

תרגום חופשי:

כבר הזכרנו לך כי יום טוב, הוא עשה ולא תעשה, שכן אמר ה' שבתון - מצוות עשה, וכן אמר וכל מלאכה לא תעשו - לא תעשה.
ושופר הוא מצוות עשה בלבד, והעיקר (הכלל) אצלנו הוא כי לא בא עשה ודוחה לא תעשה ועשה. ודבר שהוא משום שבות - כגון שיחתוך אותו בסכין.


מצד שני, בכל כתבי היד שבדקתי היום, ניו יורק, לונדון ורומא, כתוב כפי שמודפס בגמרות שלנו.
ונלע"ד שגרסה שונה עמדה בפניהם, ואולי יש כאן הבדל גרסאות בין ארצות אירופה וארצות המזרח, וצריך עיון.