הגמ דף ז:

"באחד באלול ר''ה למעשר בהמה:
מני רבי מאיר היא (דתניא) ר''מ אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ולרגלים מני רבי שמעון היא אימא סיפא
ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי"

נראה לי לפרש בסייעתא דשמייא כי לפי כולם לפני חיתום הדין (יוה"כ) יש לכולם

ל"עשר" את "הבהמה" שבו כלומר הנפש הבהמית.

כל השנה דואגים לתת לגוף לישון טוב לאכול טוב לנוח להתעדן וכו'... והינה בהגיע

הימים הנוראים (לספרדים מר"ח אלול מתחילים סליחות)

זה הזמן הראוי ל"עשר" את הבהמה שלנו למעט בשינה (לקום לסליחות) פחות לאכול

ולהתעדן וכו'...

ואילו (לפי האשכנזים אומנם סליחות מתחיל לפני ר"ה אבל עיקר הכונה זה עשרת ימי

תשובה) ולכן יש "לעשר" בהמה מר"ה.

*****