'מחמר - איסור עשיית מלאכה בשבת באמצעות בעלי חיים.

נאמר בתורה (דברים ה, יד): "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך", ופירשו חכמינו ז"ל, כי כוונת התורה בזה לאסור עשיית מלאכה בשותפות עם בהמה; למרות שהמלאכה נעשית בעיקרה על ידי הבהמה, כגון שהיא נושאת משא, חורשת, דשה, והאדם אינו אלא מנהיגה - הוא עובר על איסור מן התורה.

תי' אחר ששימוש בבע"ח הינו איסור דאו' ברוב המקרים, למה מבארת הגמ' את "ולא רוכבין" משום גזרה שמה יעבור על "תלישה" במקום על האיסור השייך לעולם בבהמה של "מחמר"?
חשבתי לבאר את הסיבה שבניגוד לאבנים שאפשר לייחד אותם לשימוש בשבת ובכך לבטל מהם שם "מוקצה" להלכה מקובל שבע"ח א"א לייחד לשימוש ובכך להתירם בטילטול, חשבתי להסביר זאת בכך שייחוד בע"ח לשימוש אסור מצד גזרת "מחמר" וממילא תמיד נשאר עליהם שם מוקצה
אחר כותבי הנ"ל נזכרתי שמשנתינו אריא ביו"ט שאין בו איסור הוצאה וממילא גם מחמר פוחת מאד ולכן נצרכו לטעם של "תולש" לאסור גם ביו"ט אבל נראה שבשבת אה"נ אסור מצד גזרת מחמר דאו' כל שימוש בבע"ח