מבואר בגמ' דאין נמנין היינו אין פוסקין דמים, ופרש"י דמשום מקח וממכר הוא, וצ"ב דמהו החידוש בזה ומאי שנא מכל מקח דאסור. וגם מהי הכפילות במתני' לקמן כח:. וברמב"ם נראה כי שתי הלכות נפרדות הן, דמתני' כח: איירי בבא לקנות מהטבח וקמ"ל דאסור להזכיר דמים. והכא איירי באדם שיש לו בהמה ובאים עוד בני אדם להשתתף עמו וקמ"ל דגם בזה אסור להזכיר דמים אלא חלקים דהיינו מחצה שליש ורביע. וי"ל לפ"ז דהכא ס"ד דלא חשיב דרך מקח וממכר אלא כך היא דרך אכילת הבשר, דאדם אחד לבדו אינו יכול לאכול בהמה שלמה, וכשבא לאכול מזמין חביריו וחולקים עמו וס"ד דשרי אף בהזכרת דמים. ומשא"כ בבא לקנות מהטבח דדרך מקח וממכר הוא. ועדיין צ"ב מאי קמ"ל מתני' כח: אחר דתנן הכא דאף השותפין אסורין להזכיר דמים א"כ כ"ש דלטבח אסור להזכיר דמים, וגם מסברא פשיטא דהתם דרך מקח וממכר ופשיטא דאסור. ואי אתא מתני' למימר דמקח אסור ביו"ט היה לומר כן בסתמא ולא בציור מסויים. וי"ל דס"ד דלקנות מהטבח חלק לאכילה אי"ז דרך מקח וממכר אלא כך היא צורת האכילה. וא"כ יש אולי מקום לומר דאף אחרי שחידשה מתני' כז: דאסורין להשתתף לפי דמים אלא לפי חלקים, היה מקום לומר דעם הטבח מותר משום דאין דרכו להסכים למכור אלא לפי דמים וצורך אכילת יו"ט. ודוקא גבי שותפין שאין מקפידים כ"כ צריכים לפסוק לפי חלקים, קמ"ל דאף בכה"ג אסור.