.


למדנו בסוף המשנה:

...מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן.


פשט המשנה, למי שקורא אותה, הוא שמייד לאחר המתואר לפניכן - מעשי הושענא רבה - הילדים משליכים מידיהם את הלולבים (עם ההדסים והערבות), ואוכלים את האתרוגים. כל ילד את אתרוגו שלו.
ןהואיל ולמדנו שילד היודע לנענע, כבר אביו לוקח בשבילו לולב - אין תימה שיש ילדים מתחת גיל 13 - תינוקות - בעלי אתרוגים.

וכשם שפשט הדברים, כך פירשו הרמב"ם בפירושו למשנה, והמאירי על הגמרא כאן, ועוד. ועל ההדגשה כי דוקא התינוקות הם האוכלים את אתרוגיהם, הסבירו - לפי הגמרא בדף של מחר, כי חל איסור לאכול את האתרוגים עד סוף היום, אולם התינוקות - שעדיין אינם חייבים במצוות - עושים זאת.
ושמא מתוך שמחה אין מקפידים עליהם, או שהם עצמם יודעים שלהם עדיין מותר, שקטנים הם.


אבל רש"י כך פירש:

מיד תינוקות שומטין את לולביהן. הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי:
ואוכלין אתרוגיהן. של תינוקות ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום שכך נהגו מחמת שמחה:


כלומר, לפי רש"י, לא מייד - תיכף ומייד - אלא הגדולים חוטפים מידם של התינוקות וכו'. מקפיד רש"י גם להבהיר כי גזל אין כאן, ואפילו מה שנאסר משום דרכי שלום - גם אצל קטנים שאין להם זכות הקניין - אין כאן, שהכל היה חלק משמחת החג.


ועדיין קשה על רש"י, שכן כך נלמד בדף של מחר:

א''ר יוחנן: אתרוג, בשביעי - אסור, בשמיני - מותר. סוכה - אפי' בשמיני אסורה.
וריש לקיש אמר: אתרוג - אפילו בשביעי נמי מותר.
במאי קא מיפלגי?
מר סבר: למצותה אתקצאי, ומ''ס: לכולי יומא אתקצאי.
איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן: 'מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן'. מאי, לאו הוא הדין לגדולים?
לא. תינוקות דוקא.

איכא דאמרי: איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן'. תינוקות - אין, גדולים - לא.
- הוא הדין דאפילו גדולים, והאי דקתני תינוקות - אורחא דמלתא קתני


הרי שבמפורש, אליבא דשני האמוראים, 'מיד' זה מייד, תיכף ומייד. ומדוע רש"י מסביר כפי שמסביר?

רש"י מסביר מדוע פירש כפי שפירש, בדך מו:

מיד תינוקות שומטין כו'. בשביעי קאי במתני'.
ויש מפרשים מיד תינוקות, כלומר: מיד אחר סיום מצות לולב, התינוקות שומטין את לולביהן, כלומר, מניחין אותם כמו 'שומטו ומניחו בקרן זוית'; והולכין ואוכלין אתרוגיהן.

ואין נראה, דאמרינן: מעשה בחסיד א' שנתן דינר לעני, והקניטתו אשתו, וברח. ולא היה לו במה להתפרנס בשביעי של ערבה. הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות, כדתנן תמן: 'מיד התינוקות שומטין' כו'. והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך כרך אחד, והוצרכו לבית המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה, ומכרן ביוקר גדול, וחזר לביתו. אלמא דגדולים שמטי ליה מיד התינוקות:


ועל כך אתמה תמיהה גדולה: מדוע שומט רש"י דברי רבי יוחנן וריש לקיש, וחוטף ואוכל דברי המדרש?