רציתי לשאול את הגולשים אם הדברים דלהלן נכונים.
הערה:כל הכתוב כאן הוא הערה ברמה של בקיאות ושלא בעיון.

א. תוס' שבועות מג' א' מבואר דיש ג' דינים, א. בשבת לכו"ע ענבים העומדות ליבצר לאו כבצורות דמיין, וחייב לכו"ע משום קוצר, בבע"ח הבא ליפרע מנכסי יתומים לכו"ע נחשב כמטלטלי, ובדין דאין נשבעין על הקרקעות פליגי ר"מ ורבנן. ויש לברר מאי שנא האי מהאי.

ב. ובהקדם, דחסרון קרקע הוא חסרון בבעלות, דהוא פחות תחת שליטת הבעלים ממטלטלין, מדא"א לקחת אותו ממקום למקום תח"י הבעלים, משא"כ מטלטלין. כלומר שקרקע הוא פחות ברשותו, של בעליו, מאשר מטלטלין.

ג. ומזה דלגבי שעבוד דבע"ח בכתובות נא' א' שגדרו מימוש חוב ממון בהמציאות, עדיף קרקע ממטלטל, דכלפי מימוש החוב אצל הבע"ח, הקרקע נחשב פחות מחוסר גבייה ממטלטל כנ"ל, דהוא פחות תחת שליטת הבעלים, ויותר עומד לגבייה, משא"כ לגבי חיוב כפל, או דין שומר, או קניני גזילה, או חיוב שבועה, דהם כולם דינים המסתעפים מזכות תביעת האדם על ממונו, וממילא כל שבעלות האדם על הממון יותר קלושה, [כלומר רמת השליטה, שהיא הברשותו], ממילא גזיה"כ דלא חלים הדינים המסתעפים מהדרישה לקיים על הבעלות על ממון זה, כגון שבועה, שמירה או כפל. ובזה לא פליגי ר"מ וחכמים.

ד. וממילא לגבי דין מלאכת קוצר בשבת, דהיא רק תלויה במציאות עקירת דבר מגידולו, פשיטא דלאו כבצורות דמיין, דיש כאן בפועל חיבור עם הקרקע, וגדר קוצר הוא מציאות ביטול החיבור, ולכו"ע לא שייך בכאן שמציאות של עומדות ליבצר יחשב ככבר נקצר.

ה. אבל בדין דאין נשבעין על הקרקעות, שגדרו שהתורה לא חידשה קיום בעלות על קרקע ע"י שבועה, מדאין שליטת האדם על קרקע חזקה כמו שליטתו על מטלטלין, ממילא נח' ר"מ וחכ' אם הבעלות על ענבים העומדות ליבצר היא עדיפה מבעלות על הקרקע מזה גופא שאפשר לתלשן, א"ד מכיון שס"ס לא נתלשו, עדיין אין כאן מעלת מטלטלין.

חודש טוב.