לכאורה, מה החידוש בזה?
זה כלל לא דומה ליתר המקרים, קריאת שמע ותפילה וידוי מעשר וכו', שם יש מצוה לומר טקסט מסוים ויתכן שזה דוקא בלשון הקדש.
אבל שבועות ונדרים, אין כאן נוסח מסוים שיש לומר. כל אחד נשבע מה שהוא רוצה,
לכאורה זה פשוט שזה בכל לשון.

למשל, מה יהיה אם אדם יבטיח לחברו שימכור לו חפץ ועובר על מי שפרע אם מיפר את הבטחתו. האם יעלה על הדעת שדוקא אם הבטיח לו בעברית דוקא?
אין כאן שום ענין של לשון. זה עצם ההבטחה. כנ"ל בנדרים ובשבועות.