ב.

סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה – ר"י מכשיר,
וחכמים פוסלין (אפי' דיעבד). ועי' בזה להלן ג' טעמים, ונפ"מ לדינא כדלהלן.
סוכה שאינה גבוהה י' טפחים, או שאין לה ג' דפנות, או שחמתה מרובה מצילתה – פסולה.

מבוי (סתום מג' צדדין וראשו פתוח לרה"ר) –
אסור להוציא בו מדרבנן בלא היכר דלחי או קורה,
(בתוספת שיתוף בפת או ביין). וע"ע ג:
קורה שהיא גבוהה מכ' אמה – ימעט[1]. לר"י אין צריך.
(ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה).
(הדס שענביו מרובין מעליו, פסול. ואם מיעטן, כשר. כדלהלן לב:).
(נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה – פסולה.
וצריך לכבות ולהשפיל ולחזור ולהדליק, אפי' למ"ד הנחה עושה מצוה).
סוכה שמקצתה בתוך עשרים –
פליגי תרי לישני (בעירובין) אי רבה מכשיר או פוסל מדרבנן.
ורבא שם מכשיר. ועי' תוס' ד. דרק באופן דבלא העליון יש צממ"ח[2] .
(קורת מבוי שמקצתה בתוך כ' – פליגי אליבא דרבה. ורבא מכשיר).

בטעמא דקי"ל דלמעלה מעשרים פסולה

לרבה דבעינן שידע שיושב בסוכה, ולמעלה מכ' לא שלטא עינא.
ועי' להלן דלפ"ז בדפנות מגיעות לסכך כשירה.
לר' זירא משום דלמעלה מכ' ליכא צל סכך (לולא הדפנות).
ועי' להלן דלפ"ז בסוכה דרויחא מד' אמות, כשירה.
לרבא דבעינן סוכה הראויה להיות עראי (ואפי' עשאה עראי פסולה).
ולפ"ז פסולה גם במגיעות לסכך וגם רויחא. וכן נקטו רוה"פ.
לר' חנן בר רבה להלן יש טעם נוסף שלא נתפרש.
בתוס' מובא די"מ טעמו משום דסוכה צרה וגבוהה הויא כלול.[3]
(העושה סוכתו בעשתרות קרנים – כשרה אף לר' זירא.
העושה סוכתו במחיצות ברזל – כשרה אף לרבא).

ביתו – פסול לסוכה מן התורה.
סיכך בנסרין – פליגי להלן (יד.) ר"מ ור"י.
סכך – צריך להיות עראי גם בפועל (שיוכלו גשמים ליכנס).