פג.
א. מי שאחזו בולמוס. מכל הסוגיא נראה שזה מה שנקרא בלשונינו נפילת סוכר. זה מתאים לתחושה הזו של "שחור בעיניים" והרפואה היא אכן דבש ומיני מתיקה ופחמימות (סולת או קמח שעורים) כמבואר בעמ' ב'. וגם מובן מה שאמר אביי בסמוך ובטעמא, כי בעת הנפילה מאבדים את תחושת הטעם. אבל מה שאמרו בעמ' ב' דמהני רק לאחר אכילת פת לכ' צ"ב במציאות.
ב. מנין היו יודעים שהאירו עיניו. לכ' צ"ב הא אפשר לשאול אותו. ובלאו הכי בטעמא צריך לשאול אותו וא"כ מיירי שהוא במצב שיכול לדבר ומדוע לא נשאלנו אם אורו עיניו.

פג:
ג. בעציץ שאינו נקוב. לכ' אם רישא דרבה איירי בזה, א"כ גם המשך דבריו טבל ותרומה איירי בטבל דרבנן, ולפ"ז נצטרך לדחוק שגם התרומה הא דרבנן, דאי התרומה דאורייתא ודאי עדיף טבל דרבנן. ויל"ע.
ד. החכמה תחיה בעליה. לכ' כוונתו לחכמת התורה, שממנה ידע ענין מגד תבואות שמש שהצד של השמש ממותק טפי.
ה. ואתה קיפחת את העיר כולה. לכ' יל"ע מה באו חז"ל ללמדינו בעובדה זו. אמנם בעובדה הסמוכה יש ללמוד לדייק בשמא, ושזה רק למיחש ולא לאחזוקי. ואפשר דר' יוסי נענש על שאינה בדברים לר' יהודה.
ו. איתחזי ליה בחלמא. זה ענין נורא למתבונן. אביו בא מעולם האמת לסייעו לפשוע בזה העולם. ובאמת זה צ"ב הייתכן.