עה.
א. טועם בהם טעם עפר. לכאורה הוא משום שעינינו רואות שאינו מעכל בפיו כלום אלא מיד בולע וכל העיכול נעשה במעיו, וע"כ שאינו טועם כלום. ומה שאמר ר' יוסי מזונותיו עמו לכאורה הוא בהכרח כמ"ד דאוכל באמת עפר ורק מזה שבע והעפר זמין לו בכל מקום. אמנם יתכן עוד דס"ל דאוכל מעדנים אלא הכוונה בזה ג"כ לכך שעיכולו נמשך זמן רב וכל אותו זמן אינו זקוק לאוכל נוסף, וזהו מזונותיו עמו וזו תוצאה של הקללה שיטעם טעם עפר, כלומר שיבלע ועיכולו יהא במעיו בלבד. ויל"ע מה שהביאו התו"י בשם מדרש דאוכל רק בקרקע בתולה, אי אוכל הקרקע עצמה או דשם אוכל את מאכליו ובכלל צ"ב מה באו לבאר בזה את הענין מזונותיו עמו.
ב. אוכל מה שרבו אוכל. בנותן טעם לציין את הידוע שכשהגויים שחררו את הכושים באמריקה, היו רבבות מהם שנשארו עבדים מרצונם הטוב כיון שכך היה להם יותר קל מאשר לדאוג לעצמם.
ג. הכל ניזונין ממנה. לכ' צ"ב מה התועלת לה מזה. וכנראה זה שהיא מסייעת לכל כך הרבה ברואים למלא תפקידם בעולמם בזה היא מגיעה לתכליתה.
ד. בוכה למשפחותיו. בפשטות גם אלו שהיו נשואים קודם נאסרו, דהא בכל ביאה זה איסור. וע' מהר"ל ועוד שהאריכו לבאר מדוע לא הותרו מדין כקטן שנולד דמי. והוריו של משה רבינו נצרכו להיפרד, ואילו היה משה נולד אחר מתן תורה היה ממזר.
ה. טעמן ולא ממשן. לכ' צ"ב הענין למ"ד שגם לא טעמן, הא הנזק המובא ברש"י הוא רק מממשן ולא מטעמן.
ו. שמלבין עוונותיהן. רש"י פירש שמא לא יירד להם. ולו"ד היה אפשר לבאר כדי שלא יצטרכו לצאת או לשוט כדלהלן ויתפרסם חטאם.

עה:
ז. בשר אלא בלילה. לכ' הענין משום שמכביד ומעייף ולכן כדאי לאוכלו קודם השינה שלא יפריענו מעבודת יומו.
ח. סליק לאיגרא. בפשטות היינו רבא. אמנם ר"ח פירש ההוא ציידא. ומה שאמרו בדיל רבה אכיל תלמידא, יש שורש לזה בנביא שבני הנביאים ידעו יותר מאלישע שהיום לוקח אדוניך מעל ראשך, אמנם כשנסתלק אליהו לא ידעו כלום וחשבו לחפשו אולי נפל באחד הבורות. ודוקא אלישע קיבל אז דרגה עצמאית, אבל נבואתם היתה רק מכח אליהו. (מתוך הספדו של הגר"ח שמואלביץ על הבית ישראל).
ט. טל מלמעלה וטל מלמטה. ידוע שמכאן הביאו הפוסקים מקור לכיסוי הלחם משנה הנלמד מהמן (מלבד הענין שלא יראה הפת בושתו). ויש שרצו לפשוט מזה דכיסוי שקוף שפי"ד דומא דטל.
י. לא לפניהם. קצת רחוק שהחשש שמא ייסע המחנה בעודן עושים צרכיהם, דזה לקח זמן כדאי' בפ' בהעלותך, אלא משום שהמקום יישאר נקי בעת המסע.
יא. ד"א זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל. ביאר הגר"ח שמואלביץ שלא ירד לו כמות כזו דמה ענין בזה, אלא אף שירד לו רק עומר, מ"מ זה שירד לו במקום מיוחד ונפרד, זו הארת פנים מיוחדת עבורו, הורדה נפרדת של מן וזה גופא נחשב כנגד כל ישראל.