ולהטיב את הנרות. הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הואי נ''ל דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן מתניתין דתמיד (דף לג.) דתנן מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את אלו זה היה כמו כן בימי שמעון הצדיק מצאן שכבו פי' משמת שמעון הצדיק מדשנו כו' ואם כן בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך להטיב אותם ברישא ואחר כך היה עושה הדלקה ולהכי נקט ולהטיב את הנרות ולא קתני להדליק משום דהטבה היתה קודם כדפרישית: לא משכחת לה אלא ג' טבילות. לעיל פ' אמר להם הממונה (דף לב. ד''ה ואי) פירשתי:
לשיטת רש"י ובעלי התוספות הטבה משמעה דישון, כלומר ניקוי נרות שכבו והכנתם להדלקה מחודשת ע"י מילוי בשמן ופתילה חדשים. בעל התוספות הבין שאם כתוב במשנה שהכהן הגדול הטיב את הנרות רק בין הערבים משמע שלא עשה זאת כבר בבקר. לדבריו, רק כאשר הנרות דלקו בנס כל היום הדבר אפשרי ( ולכן סבר שמדובר בימי שמעון הצדיק ), ברם הרי הטבת הנרות בבקר נעשתה רק בנרות שכבו עד הבקר ואילו אם נר דלק בבקר בעת שהכהן הטיב את שאר הנרות וכבה שעה קלה אח"כ ההטבה שלו נעשתה בערב שהרי לא הטיבו את הנרות במהלך היום, אם כן גם כשלא התרחש הנס היה אפשרי שתהיה הטבה בערבים ?!
ולכאורה יש לומר שבד"כ כיבו את חמשת הנרות המערביים שדלקו עדיין בבקר ורק שני הנרות המזרחיים אם לא רק דלקו בבקר סתם אלא בנס כלומר שראה הכהן שהשמן לא פחת בהם אז לא כיבה אותם והניחם לדלוק כמות שהם עד הערב אבל אם פחת השמן הוא כיבה אותם ודישנם כבר בבקר כשאר הנרות.
אבל כשכתב שאם מצאם שכבו זה לאחר שמת שמעון הצדיק, משמע כשלא התרחש הנס, שאז היה מדשנם בבקר, זה לא הבנתי : המשך השאלה יבוא.