סח:
א. א"ל אביי ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי. לכ' צ"ב דהא פליגי בפירוש המילות שפך הדשן, לר' יוסי קאי על דשן המזבח, אבל ראב"י מפרש לה על דשן שרפת הפרה שישתפך במדרון, וא"כ ודאי לית ליה מקור לומר דבעינן שם דשן המזבח.
ב. ולא המצית. עי' רש"י דהיינו לר"ש, דהינו דס"ל דלמ"ד משיצאו חוץ לחומה א"כ כל המתעסקים בכלל והשורף, ולשיטה זו גם המצית והמסדר מטמאין בגדים. וזה מחודש. (ולפי ציוני העין משפט הרמב"ם פוסק כת"ק ואעפ"כ פוסק לברייתא זו דולא המצית וכו').
ג. ועד בית חידודו וכו'. פירש"י דהוא תחילת המדבר ושם כבר מתקיים ושלח במדבר ויכול להתחיל עבודה. ובפשטות כוונתו אף דעדיין לא נתקיימה כל מצותו עד שיגיע לעומק המדבר לצוק וידחפנו, אלא דהמעכב להמשך העבודה הוא הפסוק ושלח את השעיר במדבר וזה מתקיים בהגעת השעיר לראש המדבר. וזו גם כוונת אביי בגמרא נעשית מצותו. ועכ"פ לפי ר"י ולת"ק ההפסקה היתה רק כדי הילוך ג' מיל שהוא פחות משעה. ועי' תו"י דמשמע מיניה דלר"י היה הלשון מלבין כבר אז, ודלא כמו שאמרנו לעיל שהיה מלבין בשעת הדחיפה. וכמדו' דרש"י לא ס"ל כן וגם בתו"י הקטע הזה משובש ויל"ע בו היטב.
ד. רבי ישמעאל וכו'. יש שמחקוהו, ובאמת הוא תמוה דהרי ביטלו קשירת הלשון בהיכל, וגם בפשטות לא היה מלבין כלל בהגיעו למדבר רק בדחייתו מהצוק.