נאמר בגמרא:
תנא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה ...
בו שבועה דכתיב {יהושע ו-כו} וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' וגו'
ודלמא תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו
אלא מהכא {שמואל א יד-כד} ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו' וכתיב {שמואל א יד-כז} ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם
ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו
מי כתיב וארור
השתא דאתית להכי התם נמי לא כתיב וארור

השאלה שלי היא מה ההו"א של האפשרות השניה שהובאה בגמרא,
הרי כשם שהקשו על האפשרות הראשונה - "ודלמא תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו" - הרי מתבקש שכך הגמרא תקשה גם על האפשרות השניה.
לכן, לא מובן, מדוע אחרי שהגמרא הקשתה על האפשרות הראשונה, אז מדוע היא באה ומציעה בכלל את האפשרות השניה - הרי אותה הקושיה שעל האפשרות הראשונה מתבקשת שתהיה גם על האפשרות השניה (כמו שהגמרא מקשה לאלתר)!