נח.
א. מאי לאו הושיב מזרק מלא בתוך ריקן. יתכן שהמזרק של הפר היה רחב יותר משום דדמו של פר מרובה משל שעיר ושפיר היה יכול להיכנס של השעיר בשל הפר. ואתי שפיר מדוע הכניס בדוקא את דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר כדי לרוקן את מזרק הפר שיוכלו להכניס בו את המזרק השני הצר. אבל לא נתבאר בגמרא מה הענין בכלל בהכנסה זו. וקצת משמע דיש טעם לדבר שהרי למאי דדחינן עירה וכו', שואלים הא תנא רישא וכו' כלומר ומה ענין בכך לחזור ולערות משמע דכאן לא קשיא להו. ואפשר דהרי היה שם לבדו ואחר שעירב את הדמים יישאר בידו כלי ריק באין כהן אחר למסור לו ויצטרך להניחו על הרצפה ואין זה דרך כבוד או להחזיקו בשמאלו בשעת העבודה בימין והוי טירחה ואולי גם לא דרך כבוד להחזיק כלי ריק בעת עבודה. ולפ"ז למסק' דעירה באמת יל"ע מה עשה בכלי הריק.
ב. לא עירה וכו'. לכאורה איו זו מסקנה ממש אלא דחייה אם נרצה לומר דפסול אבל אם כשר שפיר יש לפרש מתני' כדס"ד דרב חסדא. וכמדו' שהרמב"ם פסק דכשר, (הן מצד דלאיכא דאמרי הכוונה דמצד מין במינו ל"ח, ומצד דרך שירות הא תנא דבי רי"ש בסמוך דכשר, ויותר מכך, שהרי בדברי תנא דרי"ש כלול דסו"ס כשר למעשה אופן זה), וא"כ יל"פ מתני' הושיב מלא בתוך ריקן, ומנין לרש"י (וכמדו' שכך גם הר"מ ובעלי סדרי העבודה) לפרש עירה.
ג. כדי לערבן יפה. כמדו' דכך נוהגים בשבע ברכות, לשתות מכוס ברהמ"ז, ואז לערות לתוכה מכוס הברכות, ושוב לערות לכוס הראשונה. אבל דומה ששם הענין לא כדי לערות יפה אלא כדי שבשתי הכוסות יהיו משתי היינות ואינו ענין להכא. וכאן האי עירוי הוא רק דחייה וכנ"ל אלא שפסקוהו, וגם אינו דומה כאן דהיה דין נתינת דם בהמשך העבודה משני הדמים ויש לחשוש שאם לא יתערבו יפה נמצא שנותן רק מדם אחד, ולכן אע"פ שיש בילה בלח בלא עירוי מ"מ מהדרינן בזה, משא"כ שם כדי לקיים שתיה משני היינות סגי לסמוך על בילה כל דהו.
ד. שאני רגל דלא מצי מבטיל ליה. עי' רש"י ומשמע קצת דכוונתו באופן טכני דיקשה על חבירו לבטל שם רגלו זמן רב כל כך. אמנם אולי יל"פ דזו סברא יותר מהותית, דלא שייך לומר על רגל של אדם שמבטלין אותה למקום מסויים אפילו לזמן קצר. ויל"ע.
ה. איכא דאמרי דרך שירות וכו'. כלומר הא פשיטא ליה דמין במינו אינו חוצץ. וקצ"ב איך משמע לתנא דבי רי"ש מהפסוק דהיינו שרות אחת ואכ"מ.

נח:
ו. אמר לך רבי עקיבא מדינא בההוא קרן וכו'. יל"ע אי השתא הדר ביה ממאי דאמר דר"ע לא יליף פנים מחוץ, ולעולם הוי יליף רק משום האי עניינא לחזור לקרן שפגע, זה מבטל ענין הפנייה לימין. או דאי הוי יליף פנים מחוץ היה דין פנייה לימין גובר על האי עניינא, ותירוץ זה מתבסס על המשך התי' הקודם דר"ע לא יליף פנים מחוץ ואין דין ימין, ומאי דקשיא לך מאי דבעי ליעביד, על זה מטעימים משום לחזור לקרן שהזניחה.