האילוץ המעשי מחייב נשיאת המחתה והכף בשתי ידיים בשיכול הכלים ובניגוד למשתמע מפשט הכתוב.
קיימות דוגמאות רבות כאלו בעולמה של תורה. למשל : מנורת המקדש צריכה היתה להיות עשויה מככר זהב ועשויה מקשה אחת כולה. למרות זאת, אילולא נעשו נרותיה או לפחות כיסויי הנרות נפרדים, לא ניתן היה לנקות כראוי את הנרות משאריות הפתילות והשמן אם כבו, לכן הם נעשו 'מתפרקים' או ממש נפרדים ( ראה המחלוקת במנחות פח,ב ).
השאלה העיקרית היא האם הקב"ה גלגל מקרים כאלו בתור דיעבד או שיש סיבה בכל מקרה כזה שבעצם צריך היה להיות כפי שכתוב רק מהבחינה הרוחנית העליונה אבל כשהדברים יורדים לעולם המעשה הרי שלכתחילה הם מבוצעים אחרת.
למשל : את כלי המקדש יש להעמיד לפי פרשת תרומה 'על צלע המשכן' ( צלע בחזה מקום גבוה יחסית )אבל בפועל- בויקהל פקודי - העמיד אותם משרע"ה 'על ירך המשכן' ( ירך- חלקה העליון של הרגל ), כי בעולם המעשה הנמוך גם מקומם נמוך יותר ( מה שמסביר מספר שינויים לגבי המשכן כולו בין הציווי למעשה ).
אשמח לקרוא עוד רעיונות ותגובות בעניינים כאלו.