למדנו אתמול :"תניא שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא".
ופירש"י :"משוך מן הכותל. מרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד וארבעה נכנסין שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחם הפנים ושנים מצד זה לסדר החדשה: משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה. כמדת השולחן דהא כתיב (שמות כו) נכח השלחן זה בצד זה: כלפי חוץ. כלפי מזרח לצד פתח ההיכל:".

במאמר שהועלה בדך נא ובמנחות צח, הערתי שמוזר הדבר שרש"י מסביר כאן שהמרחק של 2.5 אמות בין השולחן לכתל הצפוני, מיועד לצורך מעבר הכהנים בעת החלפת לחם הפנים, אך מתעלם ואינו מציין שהדבר נכון רק לשיטת רבי יהודה ולא לשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון, החולקים בשאלה כיצד עמד השולחן בהיכל.
לשיטת רבי יהודה השולחן עמד כשאורכו לאורך ההיכל ולכן החלפת הלחם אכן הצריכה רווח של 2.5 אמות בין השולחן לכתל.
לשיטת ראב"ש השולחן עמד כשאורכו לרוחב ההיכל ולכן לא היה צורך ברווח שכזה ולכן השולחן הועמד צמוד לכתל או עד מרחק של 0.5 אמה ממנו שהוא מרחק זניח, וא"כ הברייתא המובאת בזה אינה תואמת לשיטתו.
עיינו במאמר על הקושי הנובע מכך לגבי הסבר המחלוקת לגבי דרך המעבר של הכה"ג אל קה"ק ביוה"כפ, בשיטת רש"י.
ברם תמיהה יסודית זו אינה היחידה בסוגיה.
לפי הברייתא יוצא שבבית שני - בו היו רק שולחן אחד ומנורה אחת בהיכל, בניגוד לבית ראשון בו היו י"א שולחנות וי"א מנורות בהיכל - השולחן והמנורה עמדו במרחק מסויים -שלא נקבע בברייתא - מהפרוכות, ורק נקבע שהמזבח ( הזהב ) הועמד מעט מזרחה להם.( המשך בהודעה הבאה )