האם היה הכהן מברך לפני קידוש ידיים ורגליים?

הרי זו מצות עשה מן התורה, למה לא?

הרמב"ם שמביא את ההלכה הזו לא מזכיר ברכה.
"מצות עשה לקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואח"כ יעבוד שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. וכהן שעבד ולא קידש ידיו ורגליו שחרית חייב מיתה בידי שמים שנאמר ירחצו מים ולא ימותו. ועבודתו פסולה בין כ"ג בין כהן הדיוט" (רמב"ם ביאת מקדש פ"ה ה"א).

ולכאורה ראינו כאן בסוגיא דעה שהכה"ג קידש ידיו לאחר הפשטת הבגדים ולפני לבישת הבגדים החדשים, וא"כ לכאורה היה ערום, ואיך יכול לברך? אולי זו ראיה שלא מברכים.
עוד יש לשאול האם כל כהן לפני כל עבודה היה מברך?

נניח מי שזכה להעלות ב' גזרי עצים או לזרוק דם התמיד, האם בירך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לזרוק דם התמיד?
אולי היתה ברכה אחת בבקר לכל כהן על כל העבודות שיעשה במשך היום?