ל.
א. ומאי שנא מצואה על בשרו. נראה מפירש"י דאף האוסר אינו אוסר אלא לזה שעל בשרו הצואה ומשום כל הנשמה דאין דרך כבוד כלפי מעלה לומר דבר שבקדושה בשעה שיש צואה על א' מאיבריו, אבל לחבירו העומד כנגדו שרי ומשום דאין בזה ריח דמיד יבש, וא"כ מדוע במקומה אסור כשהוא יושב דמשמע דאז אסור לכו"ע לקרות כנגדה והבן..

ל:
ב. לשכת המצורעין. לא ציין עליו כלום במסוה"ש, וברש"י להלן כ ' דהיא משנה במס' מידות.