כח.
א. כדאמרינן . במסוה"ש הביא דמהרש"א גורס אלא כדאמרינן. ועי"ש היטב במהרש"א דיש כאן חזרה גדולה, ויל"ע היטב בחשבון המשך הסוגיא לפי' מהרש"א ואין רשאים להאריך במקום שאמרו לקצר.
ב. הורידו כה"ג. כ' רש"י מפרש לה בגמ'. כוונתו למה שאמרו שם דפעם אחת וכו' לא היה זה ביוהכ"פ כלל, ורק במאמר המוסגר בדרך אגב מבאר מדוע התקינו לשאול ולומר האיר וכו', והשתא חוזר לסדר העבודה דיומא דכיפוריא.
ג. כל המיסך רגליו. בתו"י להלן כט: כתבו דהיינו באמצע עבודה אבל בתחילת עבודה בלא"ה היה טובל אף בלא היסך רגליו. ולכ' לפ"ז כה"ג שהטבילוהו כאן אינו משום מיסך ורק אגב גררא נקט לה.

כח:
ד. ויצאו כל העם למלאכתו. לכאורה היינו בשאר ימים אבל בשבת ויו"ט כגון ביוכ"פ דעסיקנא ביה ל"ש הוספה זו.
ה. ואנן מאברהם וכו'. קצ"ב הא תינח בסמוך ילפי' זריזות מיניה. אבל כאן כוונת ר' יוסף להקשות דחצות עדיין לאו זימנא דתפילת המנחה ותמיד של בין הערביים ואברהם שאני, וזה באמת צ"ב אם לאברהם היה זה הזמן מדוע לא נלמד ממנו, ומאי קשיא ליה בכלל לר' יוסף. ויל"פ.
ו. דילמא כותלי ביהמ"ק בשש ומחצה משחרי. צ"ב אי באמת יש הלכה דכשר משחרות שאר כתלי העולם דהיינו מחצות, א"כ יבנו כותל א' ישר ויקריבו לפיו ומה טעם יש לאחר התמיד בחצי שעה בגלל שבמקרה כתלי המקדש משחרי באיחור.
ז. מימיהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. אינו מונה לפי סדר הדורות. ונראה דמונה קודם ישיבות רבים ואח"כ ישיבות יחידים.
ח. הך דקאי אארעא. קצ"ב דזה עולה לגג כדי לראות היטב והוא שואל את חבירו השרוי למטה עד שבחברון והלה אומר הן. ויל"ע.