כז.
א. לטלה שטעון ששה. עי' תו"י (נדפס בעמ' ב') דלתי' בתרא הקטרה בעי ששה והא דכה"ג מקריב לבד היינו משום דיכול להקריב בכל שעה שירצה. ולכאורה דבריהם צ"ב דהא שפיר כה"ג יכול להקריב מה שרוצה, אבל כאן שילפינן מקרא להצריך שתיעשה עבודה זו בששה כהנים איך יתכן להכשירו בכהן אחד ומה מועיל שרשאי להקריב מה שרוצה. ועוד צ"ב דלכ' לעיל משמע להדיא דלתנא דפליג על ראב"י היה עוד כהן אחד בלבד שהיה מעלה מהכבש למזבח, ולא ששה. (ואולי היה מעלה עד ראש המזבח אבל בהקטרה עצמה על האש היו נצרכים ששה, ולא נראה כלל).

כז:
ב. פורקה. יל"ע אי פירוק זה מהני רק להכשיר המערכה או גם להציל את הזר ממיתה. והיינו כיון דבסוף לא השתמשו במה שסידר הרי בעצם לא סידר את מערכת התמיד. וזו היכי תימצי מעניינת שאדם עשה פעולה שנתחייב מיתה (ביד"ש) ואפשר להצילו כעת על ידי פעולה מסויימת.