"שבועה שלא אכלתי, שבועה שלא אכלתי מהו?
אמר ליה: אינו חייב אלא אחת.
א"ל אישתבשת, הרי יצאה שבועה לשקר".

כיצד הבנתם את ב' החיובים כאן?
האם הכוונה שחייב שתיים, שעבר ב' איסורים, או הכוונה שחייב ב' מלקויות?
כי מה קורה כאן עם ההתראות?
האם מדובר שהתרו בו לפני כל שבועה?
או שאולי נאמר שמכיוון שהתרו בו בראשונה שאם באמת כן אכל, והוא עומד להשבע שלא אכל ובזה יעבור על לאו, אם כן, אולי מספיקה ההתראה הזו גם לשבועה הבאה שבאה מיד? ואולי צריך שיאמר את השבועה השניה בתוך כדי דיבור להתראה.

גם יש לעיין, למ"ד התראת ספק לא שמה התראה,
כאשר העדים אינם יודעים אם הוא אכל או לא, אלא אומרים לו בלשון זו: אם אכן אכלת, ואתה נשבע שלא אכלת, אזי אתה בבירור תעבור על לאו שיש בו מלקות.
האם זה נחשב התראת ספק? או שכאן אין התראת ספק אלא התראת ודאי על תנאי מה היתה המציאות. והתראת ספק זה רק במקרה שאין אף אדם בעולם שיכול לדעת אם אכן יעבור על הלאו או לא.
כמו התראה בבשר קדשים שלא יותיר. אולי הוא לא יותיר. אין שום ודאות שיותיר.

כלומר, לא צריך שהעדים ידעו בבירור שהוא עובר, אלא מספיק שהוא עצמו יודע בבירור אם הוא עובר או לא.