טו.
א. בעידן הטבה תהא מקטר. היה אפשר לפרש באמצע ההטבה תקטיר, כלומר אחר חמש לפני שתים . אמנם מוכח מהמשך הענין שהכוונה בשעת הטבה כבר תהא מוקטרת, ועכר"ל בשעת גמר ההטבה של ב' הנרות האחרונות כבר תהא הקטורת מוקטרת.

ב. אין לך עבודה. ברש"י עבודת יום. מסתמא כוונתו לאפוקי הקטר חלבין ואיברין שמצוותן בלילה.

ג. אביי לא אמר כר"פ רישא וסיפא וכו'. אע"ג דגם לאביי רישא וסיפא בשתי נרות ומציעתא בחמש נרות, לא קשיא כל כך כמו חילוף התנאים. ובפרט למאי דמסיק להלן לאביי דסדר יומא הוא רק מפרק שני וא"ש ממש.

ד. וארבע שהן ארבע. לא נתפרש היטב אם להאי ס"ד הכוונה שיתן עוד ד' בפיסוק, או שישלים שתי מפוסקות בב' הקרנות החסירות. ויל"ע.

ה. מאי לאו אפלגא דמזבח. התוס' נטו מפירש"י ולא פירשו טעמם. וכנראה משם דלרש"י הרי אין זה בכוונה אלא כך יוצא ומאי קשיא מזה על מאי דאמרינן דא מצינו שיהיה דין ליתן בדוקא חלק למעלה וחלק למטה. ואגב. כל הדמיון של הסוגיא לדמים שעל פני הכפורת ולקיר מזבח הפנימי, הוא פלא, דמאי קשיא מזה על למעלה ולמטה מחוט הסיקרא דמזבח החיצון. וכי בחדא מחתא מחינהו ובחד רוקא תפו להו. ויל"פ.

ו. רבה בר שילא. בנותן ענין לציין דהוא האמורא הראשון המובא בש"ס ריש ברכות וגם שם מיירי בענין טיהרא.