יא.
א. וא' שערי חצירות. מרן החזו"א היה רגיל לעורר על כך שהרבה אין משימים לבם לקבוע מזוזה בשערי החצר ומבטלים עשה גמור מה"ת ללא שום היתר.

ב. יש בהן חובת מצוה למקום. צ"ב לשון זו, האם הכוונה שהמקום מחייב מצות מזוזה או דיש חיוב לגבוה. וכהצד השני יותר משמע אלא דלא ברור מדוע נקטו לשון זו דוקא גבי מצוה זו.

ג. משום סכנה. לכאורה צ"ל דהוא סכנת נפשות, ואע"פ שהביאו מההוא דקנסוהו באלף זוז, אבל חייב להוציא על מצות עשה עד חומש ממונו, ורק הביאו משם דיש סכנה ועלול להיות גם סכנת נפשות.

ד. פעמיים בשבוע. י"מ דהכוונה בערך כל ג' שנים ומחצה, ורק לא רצו חכמים לקבוע מסמרות ולא איכפת לן שיבדוק פעם אחת אחר ג' שנים ואח"כ אחר ד' וכדומה. אמנם הגרשי"ח קנייבסקי בפירושו למס' מזוזה מפרש שהכוונה פעם בשבע שנים ונקטו פעמיים בשבוע להזהיר שלא יעברו ז' שלימות ללא בדיקה, ועד"ז גבי פעמיים ביובל.

ה. בדין בדיקה ראה רש"י דהכוונה שמא נרקבה וכדומה. וש שמבטלין חיוב הבדיקה בחושבם שזה קשה. והאמת שא"צ לבדוק צורת האתיות רק לפתוח ולראות שלא נמחקו אותיות על ידי רטיבות ושלא נגנבה וכדומה. ויש שמדקדקין לרשום אצלם מתי בדקו ולהקפיד לבדוק כתיקון חכמים.

ו. בית התבן וכו'. רב יהודה איתותב וא"כ קי"ל כר"כ דברוחצות ודאי פטור, במתקשטות ודאי חייב ובסתם הוי פלוגתא דתנאי ולא הוכרעה ההלכה להדיא, ולכאורה ספק דאורייתא לחומרא. ויל"ע.

ז. אי הכי היינו מרחץ. יש להסתפק אם כוונת הגמרא להקשות דבית התבן שרוחצות היינו מרחץ, ולפ"ז מה שהקשה רש"י מבית הטבילה הוא קושיא שלו ומיישבה על דרך תי' הש"ס, או שרש"י נתכוון לפרש שזו קושיית הגמרא בית הטבילה היינו מרחץ.

יא:
ח. מה בית העשוי לכבוד. בזה א"ש טפי דהוי מיעוט מקרא, דלעיל פירשו משום שאין כבוד שמים, וזה תימה לבטל עשה דאורייתא משום האי טעמא בזמן שאפשר לכסותה המזוזה היטב. ודוק.

ט. יצאו אלו שהן קדש. יל"ע אי פליגא ברייתא זו על כל האומרים לעיל דנתחייבה לשכת פרהדרין בשבעה ימים מה"ת.

י. אינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו. לכאורה רק דיבר בהווה, אבל נענש גם אם אומר האמת שאין רוצה ליתן דהא העונש הוא על עצם צרות העין.

יא. הא ר"מ והא רבנן. קצ"ב הא מזוזה ונגעים יש להם לימודים נפרדים מהפסוקים ואין א' מחייב את השני ואיך אפשר לתלות מחלוקת בנגעים במחלוקת גבי מזוזה.