א. יון כמשמעו. נלמד בפרוס החנוכה. (אגב כל הענין של יפת אלוקים ליפת, נדרש בספרים הק' על ענין יון שעסקו בחיצוניות ויופי מול בני ישראל העוסקים בשכינה וקדושה ואכמ"ל).

ב. בשלמא עירוב ומזוזה וכו'. היינו דמשמע להו דכולן שוין, ואי חדא מינייהו דאורייתא על כרחך גם תרי אחריני דאורייתא. ודוק.

י:
ג. כי פליגי בשבעה. ידועין דברי רעק"א שהעוזב ביתו לשלושים יום, הרי פטור אז ממזוזה, ולכאורה כשחוזר לביתו ומתחייב, חייב להוריד המזוזה ולקובעה מחדש, דאל"כ הוי מן העשוי. אלא שבדרך כלל הבית מלא בחפציו ונשאר מחוייב מדין בית האוצר. ולפ"ז למסקנה בלשכת פרהדרין לרבנן דבשאר ימות השנה היתה פטורה ובשבעה ימים היתה מחוייבת מה"ת, היו צריכים להוריד המזוזה ולקובעה מחדש בכל שנה. ולר"י דהוי רק גזירה יש להסתפק דאולי סגי לזה גם מן העשוי.

ד. יש לעיין במה שאמרו בסמוך דשער ניקנור (או לגירסת הגר"א שער המים) היה ג"כ חייב במזוזה משום פרהדרין, האם גם הוא היה חייב רק בהני שבעת ימים, והאם להנ"ל גם בו הוצרכו להוריד ולחזור ולקבוע.