ט.
א. הנחתומין וכו'. וחלה. קצ"ב מאי קמ"ל הרי בחלה נתחייב אצלם בשעת גלגול ומאי שייטא להא דלקחו התבואה מע"ה. וצ"ל דאיידי שמנו כל מה שחייבים מנו גם זאת.

ב. עי' רש"י מתחילה נראה דחייבן להפריש מע"ש אלא דנאכל חוץ לירושלים, ושוב משמע דאין מפרישין. ובאמת פשוט דאין מפרישין דלא היו אומרים לקרוא שם מע"ש ולאוכלו שלא במקומו בלא פדיון, אלא כיון שלא רצו להטריח לעלות שוב סמכו על רוב ע"ה כדלהלן ופטרו מלהפריש מע"ש. ודוק.

ג. עוד ברש"י דהקילו עליהן לפי שמוכרין כל שעה, ולכאורה להלן איתא מפני דחובטין אותן למכור בזול. וגם עוד צ"ב דרש"י מפרש להלן בגלל שגובים מהן ממון. ויש לכוון שהכל עולה לענין אחד ואכמ"ל.

ד. ששלח. יוחנן כהן גדול, ונזכר עוד בסמוך ששימש פ' שנה. ונלמד בפרוס החנוכה. ובכלל כל הענין של כהנים גדולים בבית שני שייך לענין זה.

ה. לא הוציא שנתו. קצ"ב דהרי מתו בגלל כניסה ביוכ"פ לפני ולפנים וכל אחד מהם עבר עליו יוכ"פ אחד והממוצע הוא שנה ולא יתכן ממוצע פחות. ואפשר דחלק מלוקחי הכהונה ויתרו מעצמם קודם יוכ"פ מפחדם. ויל"ע.

ו. יא ששימש ר"א בן חרסום. יל"ע אי זה בנוסף לעשר של ישמעאל או להאי מ"ד אפיק ישמעאל ועייל ר"א.


ט:
ז. תנה בשר וגו'. יל"ע מה שאלו האם את מה שהגיע להם כמו חזה ושוק או מבשר החטאת והאשם, רק ששאלו קודם הקטרת אימורין שלא כדין. או דשאלו יותר ממה שהגיע להם. וגם יל"ע במפרשים מה הענין של חי לצלות ולא מבושל.

ח. רשעים היו אלא שתלו בטחונם. באמת כתבו הספרים דאף רשע צריך לבטוח בה', אלא שם בוטח למרות רשעתו, וכאן הביטחון משמש לו כמניע לרשעתו. ודוק.

ט. ומי מישתעי. לא נתברר במה זעירי עדיף מרבב"ח ובפרט מר"א. וכנראה דאין זה קשור לגדלות בתורה אלא נאמנות וכדומה והיה ידוע להם דרגתם בענין זה.

י. כי אתא . פירש"י ר"ל ואמר כך אמרתי לפלוני. נקט פלוני משום דלא הוברר אי זעירי היה או רבב"ח, וא"כ צ"ב דנקט ר"ל והרי לחד לישנא הוי ר"א.