אמר ר' זירא שמע מינה בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב השמש אלא לאו שמע מינה בועל נדה אינו כנדה
רב שימי מנהרדעא אמר אפי' תימא בועל נדה כנדה דמפרשינן ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה
מיתיבי כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה נדה אין בועל נדה לא נדה וכל דאתי מרבוייא מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ בועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה לא לטומאתן...

כשלמדתי את הגמרא הנ"ל לא הבנתי מדוע הגמרא מקשה (מיתיבי, מיתיבי, ואח"כ ת"ש) על רב שימי מנהרדעא, והרי רב שימי מנהרדעא לא אמר שהוא סובר להלכה שבועל נדה כנדה, אלא הוא רק בא להעיר שאין הכרח בדיוק של ר' זירא כי אפשר היה לומר שלא כדבריו של ר' זירא.
אם כך - מדוע הגמרא מקשה על רב שימי מנהרדעא - והרי הוא בסה"כ העיר שממשנתנו אין הכרח לדייק כר' זירא?

אך לאחר מכן חשבתי שאולי יש לפרש את המונח "אפילו תימא" כרוצה לומר שאכן כך גם יש לסבור (ולא סתם הצעה בעלמא).

האם מישהו מכיר משהו בנוגע למונח תלמודי זה?