האם הנחת רוח היא רצוי? הן הנחת רוח לחלקי ישראל מכל המקומות שהיה להם נחת רוח שלקחו מהם תחילה, ולבית [ולא] רבן גמליאל שהיה להם נחת רוח ששקליהם מונחים למעלה.

השאלה היא האם נכון לאדם לבקש שיהא שקלו הולך לתמיד? מה עם השני? העיקר שנעשה רצון הקב"ה בהבאת התמיד, למה דוקא שקל שלך סמיק טפי לעשות ממנו הקורבן, האם אין בזה אהבת עצמו בניגוד לאהבת הקב"ה?

וגם במשנה אינה מובאת כהלכה, אלא כמציאות שבנ"א יש להם כזה נחת רוח וצריכין להתחשב בהם, אבל באמת אינו רצוי, ומביא לידי מחלוקת וגבהות רוח כלפי השני

או לחבב המצוות באה, שכל אחד מראה בזה חביבות.