דף קיט ע"א

א. מקבל פני חבירו. נראה שאין הכוונה כאן במובן של הקבלת פניו בסבר פנים יפות כמארח לאורח, אלא סימנא בעלמא נקט, שמקדים לבית המדרש (כמו בסוכה כח. ועוד) ולכן כשחבירו מגיע לישיבה הוא לעולם מוצא אותו שכבר יושב שם, וכאילו מקבל את פניו.

ב. דברים שכיסה עתיק יומין. נקט כאן דווקא תואר זה לקב"ה, משום שהוא מסמל את ההעלם וחוסר גילויו של הקב"ה בעולם, ש"עתיק" הוא מלשון "ויעתק משם", שהקב"ה נעתק ומובדל מהעולם.

ג. נוצחין אותו. המילה מְנַצֵח מקורה במילה "נצח", קיום. משום שלניצחון בעימות יש ביטוי מסויים של מימד הנצח, שהרי בשלב זה של העימות לפחות ידו על העליונה, והוא זוכה לשאוף מעט מאוויר הנצח המבטיח קיום תמידי. כאשר אדם "מנצח" את חבירו, בהכרח ש"נצחו" שלו בא על חשבון חבירו המנוצח, שכן שניהם בני תמותה והוויכוח היה רק לשם נטילת קורטוב כלשהו של הנצח. אך כאשר אדם "נוצח" את הקב"ה, אין הוא גורע מנצחו של המנוצח הוא זה שהרי ניצח את מקור הנצח, ואין הוא אלא כמדליק מנר לנר או כמריח מאתרוג שאין המקור חסר כלום, ולא עוד אלא שיש בכוחו להשפיע גם על זולתו. כך המנצח את הקב"ה זכי לנפשיה לדבוק במידת נצחו ללא כל גרעון מצידו של הקב"ה, וזוהי טיבה של שמחתו של הקב"ה, ששמח שברואיו דבקים בו. וזהו פשר השינוי בלשון הגמרא שלגבי בשר ואדם נאמר: "מנצחין אותו" לעומת "נוצחין אותו" גבי הקב"ה, והיינו שהוא עצמו נדבק בנצח.
ועכ"פ, הקשר לנאמר לעיל הוא שהקב"ה כיסה דברים והלה בא וגילה אותם, והוא כעין ניצחון. ודווקא זה גורם קורת רוח לקב"ה, למרות שבהבטה ראשונה היה נראה כאילו פעל בעזות ובחוצפה נגד רצון ה' שמגלה מי שכיסה, לאמיתו של דבר מתברר שהוא הבין את ה"קריצה" של הקב"ה בכיסויו את הדברים, שכל תכלית הכיסוי היא למען הגילוי ע"י האדם.

ד. מתחת כנפי החיות. ברשב"ם פירש שבא לומר שנעשה בחשאי ובסתר שלא תקטרג מידן הדין. ובמדרש בדב"ר איתא לגבי מנשה שחתר לו הקב"ה חתירה מתחת כסא כבודו וקיבלו בתשובה. וגם שם נאמר שהיה קטרוג של מלאכי השרת שלא לקבל את תשובתו. והנה לשון "חתירה" הוא מלשון "בא במחרת", כגנב שמעשהו בהחבא. והוא הוא העניין שבא אצלינו בסוגיין רק באמצעות משל אחר של יד תחת כנפי החיות.
וביאור העניין שכביכול קבלת התשובה נעשית בהסתר, הוא מפני שהתשובה היא כעין "מאסטר" ששובר את כל כללי המשחק הפורמלים. מלאכי השרת וכל גדודי מעלה, אינם מותאמים לחשיבה מ"חוץ לקופסה". לדידם, יקוב הדין את ההר, וההנהגה צריכה להיות משועבדת לכללים הסטנדרטים. אך הקב"ה הקדים את התשובה לעולם על מנת שלא תהיה משועבדת וכפופה לכללי הבריאה, אלא תימצא מעליהם. וזוהי כוונת המדרש שהובא בירושלמי דמכות דשאלו לחכמה וכו'.

ה. שלוש מטמוניות. יל"ע האם חולק על הנ"ל שהיה שם כל כסף וזהב.