בדף היומי של היום:
איתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים ושלא זרק רב אמר חייב ושמואל אמר פטור
רב אמר חייב איתיה בלאו והן ושמואל אמר פטור ליתיה בלהבא
לימא בפלוגתא דר' ישמעאל ור''ע קא מיפלגי דתנן ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להיטיב אמר לו ר''ע א''כ אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מריבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך רב דאמר כר''ע ושמואל דאמר כר' ישמעאל...

תוס':
ושמואל דאמר כר' ישמעאל. וא''ת והא לעיל קאמר שמואל טעמא משום דליתא בלהבא וי''ל דאין זה מדברי שמואל אלא הש''ס מפרש כן אליביה וכענין זה יש בכמה מקומות בש''ס:

מדברי התוס' הללו - ההכרחיים מאוד בהבנת פשט הגמרא - עולה דבר מחודש מאוד:
לפעמים, הגמרא (הסתמא?) מפרשת את דברי האמורא שלא כמו כוונתו המקורית!

האם אין כאן פתח לסכנה גדולה? - לפי הדברים הללו, יוצא, שכאשר אני לומד דברי אמורא, ואח"כ רואה את ביאור שיטתו בגמרא, הרי שאני רשאי להסיק, שלא כך סבר האמורא עצמו, ואז אולי אף שומה עלי לפשפש ולברר מה היתה כוונתו...