האם זו אכן מעלה של קדושה שאדם מנותק מהמציאות ואינו יודע צורת מטבע? האם אין צורך שדעתו של אדם תהיה מעורבת עם הבריות (חזן בפתיחה למוסף)

גם אם נסביר שזו מעלה שמנותק מהמציאות וכולו לומד תורה וכ' מדוע לא נאמר קדוש אלא בנם של קדושים?

ואם כדברי התוס' שכתב שתולה קדושתו באביו שגם אביו היה קדוש מדוע דוגמת השבח ועוצמתו היא כלפי הבן והשבח הוא על האב?.