צב.
א. והמלקט לו עצמות. רש"י העתיק ליקטו לו. אבל אין כך גירסתו, אלא פירש על פי הגמרא.

ב. מ"ט. מתי' הגמ' נראה דהשאלה היא מאי שנא פסח משאר קדשים.

ג. בתוד"ה גבי פסח. מש"כ תודה לכ' כוונתם שכבר נשחט עליו ואז נעשה אונן, ואם נאסור עליו אנינות לילה לא יוכל לאכול כלל. דאי לא נשחט, יביאו יום אחר ומאי עוברת איכא בזה. ומסתמא כוונתם שנעשה אונן אחר שחיטה קודם זריקה דאי היה לו שעת היתר לאכול והיה שייך שיאכל כזית, לא היה זה סיבה להתיר לו. והבן.

ד. ערל ישראל טובל ואוכל. תוס' תמהו בשם ריב"א דלא מצינו כזאת. והעירוני דלכאורה זה כלול בגזירה שהביא רש"י בסוף עמ' ב' שהצריכו טבילה לאונן ומחוס"כ משום דעד השתא היה אסור בקדשים א"כ ה"ה ערל (דכמד' דאסור באכילת כל הקדשים).

ה. מצורע. ברש"י (ישן) ב"פ בוהנות במקום בהונות.

צב:
ו. מאי בודקין וכו'. מרש"י נראה דרב יהודה בר אמי הוא פירוש נוסף, דבודקין אם נידש. ובתוס' הק' דהבדיקה מפורשת במתני'. לכ' קשיא טפי דהבדיקה המפורשת שם שונה מהבדיקות המפורשות כאן.

ז. ורב נחמן אמר לך לעולם אמזיד. והא דקתני חייבין וכו'. לכ' קצ"ב אמאי לא יאמר ר"נ דבסיפא תני בהדייהו גם אונן וגם מזיד, ולא תיקשי עליו לישנא דחייבין לשון רבים. ואולי הכוונה במה שאמרו תני בהדייהו, דזו הכוונה ולא עשה, דהיינו לר"ש מי שהיה טמא, או בדרך רחוקה, או לא עשה דהיינו אונן. וממילא גם בסיפא ולא עשה משמע חדא. ויל"ע.