בגמרא בסוף העמוד לומד רבה קל וחומר להתיר טומאת התהום בכהן המרצה בתמיד: "ומה במקום שלא הותרה לו טומאה ידועה (רש"י כלל, כגון נזיר ועושה פסח שהן קרבנות יחיד) הותרה לו טומאת התהום, מקום שהותרה לו טומאה ידועה (רש"י היכא דליכא טהורין) אינו דין שהותרה לו טומאת התהום? (רש"י היתר גמור ואפילו איכא טהורין)"
לא מובן, והלא גם בקרבן פסח אם רוב הציבור או הכהנים טמאי מתים הרי מקריבים קרבן פסח בטומאה גם כשיש מיעוט טהורין.... אז איזה קל וחומר זה???