|
|
ור' יוחנן מאי שנא יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והא איכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה סמוך לווסתה הגמרא הקשתה "והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה", ורש"י ביאר ד"חייב לשמח את אשתו אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו". אם כך, מדוע הגמרא לא תירצה דמדובר בשלא רואה שמתאוית לו?? |