רש"י מסביר כאן שזה החידוש בקדשים שהמחשבה נחשבת כדיבור ולא שצריך לדבר דאם כוונתו שצריך להוציא בפיו היה צריך לומר מחשבה דקדשים צריך להוציא בפיו, והחידוש בזה היות וחשב לעשות מצוה כאילו עשאה ובעבירה אין נחשב מחשבה כמעשה ע"כ החידוש בקדשים שאף שהיא מחשבה אסורה שאינה כדינה זה נחשב למעשה דיבור ופשוט