ביום הכיפורים שחל להיות בשבת ..."

הרי כוונתו החינוכית הגדולה של רבי אלעזר ברורה וחדה ומשתמעת מ-:
"מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת... אמר להן זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה".

ע"כ איני מבין מדוע באו פירושים רבים על דבריו, ומפירושים אלו משתמע כאילו התכוון רבי אלעזר "ברצינות" :

התוספות אומרים שמדובר בחשוד על הרציחה

הרי״ף מפרש שהגמרא מתייחסת למי שבאותה שעה רץ אחרי הזכור או אחרי הנערה כדי לאונסם.

המאירי כותב שרבי אלעזר הזכיר עם הארץ רק משום שהוא עלול יותר לנהוג באופן זה, ולכן מותר להחזיקו בכך ולתת לב להיזהר ממנו

הגהות יעב״ץ אומר שאף על פי שבדרך כלל הדין הוא שאם ניתן להציל באחד מאבריו של הרודף - אינו רשאי להרגו, הרי בעם הארץ אין לדקדק בכך.

?