למסקנה, ר"א סובר הואיל ויכול להפריש מעט מכל לחם ולחם, אחרי האפייה,
נמצא שאפה כל לחם ולחם לצורך.
אבל מה זה מועיל, הרי אותה חתיכה קטנה שהפריש לחלה היא עצמה לא לצורך ונמצא שאפה חתיכת בצק שלא לצורך?

אשאל אחרת: יש לו רק לחם אחד.( עושה לחם/חלה גדולה אחת ויחידה מכל העיסה).
אפה את כל העיסה כגוש אחד.
כעת מפריש חתיכת חלה. חתיכה זו נאפתה שלא לצורך, א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם?
גם אז יורה ר"א לאפות ורק אח"כ להפריש?